הקדמה
הקדמה
וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת
ספר ויקרא, כ"ג, כ"ה
"העם יהיה לא רק המייסד, אלא גם בעליו של הרכוש התכליתי הזה [הקרקע] לצמיתות. על ידי זה אי אפשר יהיה ליחידים להשתמש בו ברצון עצמם, באופן שאינו מתאים עם כוונותיו של המייסד. עלינו לדאוג גם להבא כי יהיה הרכוש הזה נשמר באמונה הכי גדולה, וכי יתנהגו בו בצמצום, בפחד, יותר מאשר בעוז."
בנימין זאב הרצל, נאום בקונגרס הציוני החמישי, 1901
כל מהפכה בהיסטוריה האנושית עברה דרך חלוקת המשאב היסודי והקיומי ביותר לאדם: האדמה. השלמתה הסופית והמוחלטת של מהפכת ריכוז ההון בישראל בידי מעטים, נעשית כיום באמצעות תהליך ההפרטה הנרחב והעמוק ביותר שידעה מדינת ישראל: הפרטת קרקעותיה והעברתן מבעלות ציבורית לידיים פרטיות.
תהליך זה, הנעשה במחשכים וללא דיון ציבורי, באצטלה של רפורמה לייעול פעולתו של מנהל מקרקעי ישראל, הינו תהליך מסוכן ובלתי הפיך.
לא נכנס במסמך זה לחלופות לרפורמה המוצעת, על אף שנדרשים שינויים ארגוניים ומבניים בפעולתו של המנהל, בשל קוצר היריעה, אך נפרוט את השלכותיה הרות הגורל של הרפורמה על עתיד העם היהודי ומדינת ישראל. זאת במטרה להביא לדיון דמוקרטי, מעמיק ויסודי, בניגוד למהלך הנוכחי המתקיים בחדרי חדרים, הרחק מעיני הציבור.
אין ספק שאחרי הפרטת המינהל יש להפריט את "התקווה" את פסל הרצל בכניסה להרצליה ואולי אז סוף סוף יתגשם חלומו המדיני כלכלי של ההוגה האולטימטיבי מבשרה של הפוסט ציונות בנימין נתניהו.
מי שלא מבין מה המשמעות של הפרטת השירותים שניתנים על ידי המדינה לאזרחיה קיבל כאן הזדמנות מצוינת להבנתה העמוקה של ההפרטה.יתכן שבשל העובדה שאני עדיין נמנה עם אותם מעטים שעוד מאמינים בציונות לא רק במובן של הקמת בית לאומי לעם היהודי אלא גם בשאלה היותר קשה שאנו עמלים (סליחה על הביטוי)עליה יום יום שעה שעה והיא איזה מן בית שמונחה יל ידי איזה אידאלים היכן גבולותיו של אותו בית.
אין ספק שאם ניתן למהלך זה להתגשם אפשר לארוז את החפצים ולחזור לגולה.
זאת לא שאלה כלכלית לא אירגונית ומי שלא מבין שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לחיות ככל מדינה אחרת לא מבין את המורכבות של החיים כאן.