עיקרי הדברים
במסמך משרד האוצר מאפריל 2009, בפרק 'מנהל מקרקעי ישראל – רפורמה במקרקעין', סעיף 1, מוצע להקים רשות מקרקעין ממשלתית חדשה, אשר תנהל את מקרקעי ישראל ותפקידיה יהיו:
א. שיווק קרקעות במכר, במקומות ובהיקפים התואמים את צרכי המשק.
ב. רכישה ופדיון של קרקע לצרכים לאומיים.
ג. ביצוע פעולות אכיפה לצורך שמירת זכויות המדינה במקרקעין.
ד. הבטחת רישום המקרקעין בטאבו.
ה. מתן שירות לחוכרים בדרך של מיקור חוץ.
ו. איסוף והצגת מידע לציבור בדבר זמינות קרקע לתכנון ולפיתוח.
באותו פרק בסעיף 12 (ג):
"הקצאות חדשות של קרקעות עירוניות למגורים והקצאות חדשות במכרזים של קרקעות עירוניות למטרות תעסוקה תתבצענה, אך ורק (הדגשה במקור) בדרך של העברת בעלות, ולא של הענקת זכויות חכירה. במקומות בהם לא התבצעה פרצלציה, תתבצענה הקצאות במכר מותלה ברישום. הנ"ל יחול על כלל הגורמים הפועלים לשיווק קרקעות, לרבות משרד הבינוי והשיכון."
המהפכה המתוכננת על ידי ממשלת נתניהו – ביטול הליך ההחכרה והפיכת כל עסקת מקרקעין לעסקת בעלות. כך יילקח המשאב הלאומי והציבורי – הקרקע – ויהפוך לרכוש פרטי.
הרפורמה מתחילה בקרקעות העירוניות אולם בסעיפים 14 ו-15 למסמך משרד האוצר מופיעות ההנחיות אשר מטרתן הפשרת הקרקע החקלאית לסחר נדלנ"י. הקרקע החקלאית היא החלק הגדול והמרכזי ב"עוגת" הקרקעות של המדינה, והתהליך המתחיל בקרקע העירונית מייצר את התנאים החוקיים הנדרשים להעברת הבעלות על הקרקע החקלאית מהמדינה ליזמים פרטיים.
נקל לשער, כי רק המיעוט שבמיעוט, בעלי האמצעים המרובים, יהיו אלה אשר ירכשו, בתהליך, חלקה אחר חלקה, את הבעלות על מקרקעי ישראל, בעיר ובשטחים הפתוחים.
