המטרה: הפרטת קרקעות המדינה
הדרך: פירוק מנהל מקרקעי ישראל
כך מסביר משרד האוצר את הרפורמה המתוכננת:
"מאחר והקרקע מהווה גורם ייצור מרכזי במרבית הפעילויות הכלכליות במשק, מהווה כיום המינהל חסם מרכזי בפני הפיתוח הכלכלי במדינת ישראל." [1]
כך יוסר ה"חסם":
1. הקמת רשות מקרקעין חדשה, המשמעות – צמצום תפקידי המנהל והפיכתו לגורם האחראי על שיווק ומסחר בקרקע לצורכי רווח ולאו-דווקא לצרכים לאומיים כלליים.
2. פעילויות התכנון והפיתוח יועברו מהמנהל למגזר הפרטי, המשמעות – אבדן יכולת הפיקוח והתכנון של המדינה.
3. יועמד פרויקטור חיצוני (שאינו נבחר ציבור) מטעם הממשלה במקום שר השיכון לניהול המערכת, המשמעות – הקטנת כוחו של הציבור בהשפעה על ההחלטות.
4. שינוי הרכב מועצת מקרקעי ישראל תוך הקטנת ייצוג העם היהודי (קק"ל) במועצה מ- 50% כיום, ל- 17%.
חקיקה מהפכנית זו, המנוגדת לחוק יסוד: מקרקעי ישראל (1960) ואמנת קק"ל עם המדינה (1961), תעבור בחוק ההסדרים, מסתתרת בין עשרות חוקים אחרים, ובמסגרת אישור תקציב ל-2010.
בדומה לכל תהליך הפרטה במשק, 'הרפורמה' מוגשת לציבור תחת אצטלת חיסול הבירוקרטיה והסיאוב הקיימים במנהל מקרקעי ישראל. זהו ניצול ציני של תחושות הטינה והתסכול הרווחות בקרב דעת הקהל הציבורית כלפי גוף זה.
אין ספק, כי נדרשת רפורמה במנהל, אך לא כזו המסכנת את קיומה של מדינת ישראל.
מדוע קק"ל, הקיבוצים והמושבים לא מתנגדים למהלך?
מכופפים את ידה של קק"ל – ע"פ ההסכם הקואליציוני של הליכוד עם ש"ס (סעיף 41.6, פסקה ז'), אם קק"ל לא תסכים לשינויים המוצעים ברפורמה, תיסוג מדינת ישראל מהאמנה איתה. משמעות הדבר – אבדן השפעתה של קק"ל על המדיניות הקרקעית בארץ ישראל. קק"ל תישאר עם האדמות שבבעלותה ללא כלים ממשיים לנהלן.
מכופפים את ידה של ההתיישבות – בשלב הראשון לא תכלול הרפורמה קרקע חקלאית, עד לבירור העתירות בנושא בבית המשפט. יש להניח שמנהיגי ההתיישבות חוששים מפגיעה בהם בשלב השני של הרפורמה אם יצאו כנגדה כעת. זאת ועוד: בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לעבודה (סעיף 42) הוסכם על הקמת ועדת שרים אשר תפעל להסדרת מעמד החקלאים בקרקע תוך שישה חודשים; זהו מנוף הלחץ המופעל על ההתיישבות.
אפשר לעשות רפורמות במנהל גם בלי להפריט את קרקעות המדינה
קיים כיום קונצנזוס בציבור, שניהול מקרקעי ישראל אינו כליל השלמות. ההשתלחות במינהל הפכה לסוג של "בון טון" שבמסגרתו אנו שומעים לא אחת אישים בעלי תפקידים בכירים שקוראים לפירוק המינהל, כאילו טמונה בפירוק עצמו איזו תרופת פלא לכל חוליי שוק הנדל"ן הישראלי ותחום מקרקעי ישראל…
עם כל הצער שבדבר, אני שותפה לדעה שדרך ניהולם של מקרקעי ישראל על-ידי המינהל איננה אופטימלית, אבל חשוב מאוד להבין שלא הכול נתון בידי המינהל…
בכל הסבך הזה יש לזכור כי המינהל מתפקד כשהוא מונחה הן על-ידי מועצת המקרקעין, שמהווה מעין מועצת מנהלים והן על-ידי הממשלה. כשיש לגוף כמו המינהל הרבה בעלי בתים, ברור שהוא מסובך בכבלי החלטות שונות, משתנות, מנוגדות, ושלעתים אינן ניתנות לניהול ולשליטה. וכשהמינהל נדרש למלא במשאביו הדלים לא רק את תפקידו אלא גם תפקידים נוספים, וזאת בשעה שהוא שבוי בידי האוצר ונציבות שירות המדינה, שמקצצים ללא הפסק בכוח האדם, מונעים קליטת עובדים חדשים ומתערבים בכל תהליכי העבודה והקצאת המשאבים, בצדק ושלא בצדק – מצבו של המינהל כמעט קשה מנשוא .
כאשר זה מצב הדברים, אין מנוס מלהכיר בקיומה של בעיה משמעותית ששינויים קוסמטיים וסיסמאות לא יפתרו. את הבעיה צריך ואפשר לפתור בדרכים שונות, אבל מכאן ועד למסקנה שיש להעביר את מקרקעי ישראל לבעלות פרטית, הדרך רחוקה מאוד. למיטב הבנתי, מימוש מסקנה כזו עלול להיות הרה אסון.
עו"ד רחל זכאי, לשעבר יועמ"ש מנהל מקרקעי ישראל, 30.4.2008
[1] הרפורמות המבניות במשק לשנת 2010-2009,
בפרק ממ"י – דברי הסבר, משרד האוצר
