המשמעות הלאומית
במדינת ישראל, בשונה משאר מדינות העולם המערבי, הבעלות המרכזית על הקרקעות היא של המדינה. בעלות פרטית על קרקע מתאימה, אולי, למקומות אחרים, אך בישראל הקטנה, אשר שאלת ריבונותה על שטחיה הינה שאלה קיומית, מדובר במשאב בעל ערך יקר מפז. אין ולא יכול להיות מחיר (וגם אם המדובר הוא במאות מיליארדים) לערובת קיומו של העם היהודי וריבונותו בארצו.
תפיסה זו עוגנה בחוק יסוד: מקרקעי ישראל, תש"ך – 1960
· מה שעשו ב 200 שנה אנחנו נסיים בחצי שנה
"אם נגמיש את הבירוקרטיה מול הכרישים, לפי הערכה שלי, תוך מספר חודשים כל הקרקעות ייגמרו, אנחנו נמצא אותן תוך שנתיים, בשרשור, בבעלות אילי הון ברשות הפלשתינית, אוקיי? מה שעשו בקרן קיימת 200 שנה, אנחנו נגמור בחצי שנה, יש מקומות שרצוי לתת לבירוקרטיה לעבוד, לתת לה ארוחת צהריים."
אלי כהן, לשעבר הממונה על השכר באוצר בריאיון שהעניק לרינו צרור, בעיתון מעריב, ב- 1.8.2008.
אנחנו נגמור בחצי שנה את מה שבנו ב 200 שנה
"והארץ לא תימכר לצמיתות" – ישראל הראל
· החלשות האינטרס הלאומי
בעתיד הלא רחוק, אם תתממש הרפורמה, תהיה תלויה המדינה, בבואה לממש צרכים לאומיים (קליטת עליה, התיישבות ספר, פינוי ישובים והעברתם, שמירה על הביטחון ועוד), בחסדיהם של טייקונים בעלי אינטרס פרטי שיחזיקו בקרקעות.
הפרטת הקרקע מהווה איום אסטרטגי על עצם קיומה של מדינת ישראל.
· קושי ביכולת לקבל החלטות אסטרטגיות
לא ניתן יהיה לנהל כל מדיניות תכנון ופיתוח כלכלי לפי אזורים, למשל – להקים תעשייה על סמך הגדרת אזורי עדיפות לאומית, שכן ניהולן יהיה בהתבסס על "חוקי השוק".
"לכל אחד צריך להיות ברור כי אין לאף אדם זכות לבקש ממי שרכש נכס במיטב כספו שינהג בו בדרך שאינה הולמת את האינטרסים שלו. ומה יעשה הציבור אם ביום מן הימים ירצה לקבוע כיעד לאומי התיישבות באזור מסוים ולא באזור אחר? ילך אצל בעלי הממון שהקרקע עברה לידיהם ויבקש את חסדיהם?"
עו"ד רחל זכאי, לשעבר יועמ"ש למנהל מקרקעי ישראל, 30.4.2008
האם נוכל לקבוע יעדים לאומיים להתיישבות?
מחר יצטרכו טובות ממשפחת עופר או אריסון
· הולנד כדוגמא – תכנון אחראי של מדיניות הקרקע
"אין ספק שבמצב שבו מלאי הקרקעות אוזל ומקור המשאבים מצטמק, עתידה ישראל לעמוד בפני אסון אם לא יהיה כאן תכנון ראוי, אם מישהו לא יפעיל סמכויות ויסדיר את הדברים, במידה רבה באמצעות שליטה מלמעלה. למרות החשש, ראוי לומר בבירור כי שליטה מלמעלה לא בהכרח פוגעת בדמוקרטיה. סדר שלטוני הוא מיסודות הדמוקרטיה...
למרבה הצער, פני הדברים כרגע הם כאלה, שהכוח של החברה האזרחית והסקטורים השונים גדול בהרבה מהכוח של התכנון. והתכנון – טוב, מקצועי ונאות ככל שיהיה – נותר אי-שם, מאחור, ברמה ההצהרתית.
ב"חגיגה" הזאת של מלחמת הכל בכל, לפעמים אני מתרפק על המודל שההולנדים מכנים בשם מודל ה"פולדר". כל ילד יודע שרבע משטחה של הולנד מצוי במפלס הנמוך מפני הים, כיוון שבהולנד גואלים את הקרקע מהים. ההיסטוריה הוכיחה כי ההולנדים יודעים שכדי לגאול את הקרקע בדרכם הייחודית דרוש הון, אבל לא רק הון. מה שדרוש הוא שלטון חזק ויכולת להגיע להסכמות."
פרופ' שלמה חסון
מסכימה כמעט עם כל מילה שנאמרה עד כה באתר, אך חסרות לי כמה דוגמאות בתיאור החשיבות של התכנון הלאומי, וחסרונן צורם לי כאזרחית:
חתירה לצמצום פערים בחלוקת משאבי הקרקע בין האוכלוסייה היהודית לערבית, ובין האוכלוסייה האשכנזית למזרחית.
נכון שהפחדה בהשתלטות של אילי הון סעודיים יותר מדברת לקונצנזוס, אך יש מקום לציין את הפער הזה שגם הוא מהווה איום קיומי על עתידה של המדינה, וניתן לממשו רק אם התכנון של משאב הקרקע יישאר בידי המדינה.